¹ מצודת דוד.

² רלב״ג ביאר לכל הדברים השפלים של העולם הזה יש זמן. ובמדרש, זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה, זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה, וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר, מדרש רבה.

³ רש״י, ר״י קרא. ומצודת דוד פירש לכל הדברים שהאדם חפץ בהם גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד, כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו. ובמדרש, ״ועת לכל חפץ תחת השמים״ א״ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזה זה? זו התורה, מדרש רבה.

⁴ מצודת דוד.

⁵ רש״י.

⁶ רש״י.

⁷ רש״י.

⁸ בעת אחת למשל חפץ האדם להוליד, ובעת אחרת רוצה שימות הנולד, מצודת דוד.

⁹ למשל בשעה שנולד בן לאדם, הוא שמח ומשמח את אחרים, ואילו היה משים אל ליבו בשעת משתה ושמחה שהבן הנולד לו סופו למות, לא היה שמח עליו, וכדי שירגיש האדם כל הרגשה בעיתה העלים הקב״ה מבריותיו את דרכיו, ר״י קרא. ובמדרש, מהו זה עת ללדת ועת למות? אלא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקיה אף שעת מיתתו תהא נקיה. דבר אחר ״עת ללדת ועת למות״ מעת לידה היא עת למות, שמשעה שאדם נולד נגזר עליו כמה שנים לחיות, ואם זכה מוסיפין לו ואם לאו פוחתין לו. דבר אחר ״עת ללדת ועת למות״ שכשמגיע אדם לעשרים שנה ואינו נושא אשה אומר הקב״ה עת ללדת היא לך ולא רצית, אין זו אלא עת למות, מדרש רבה.

¹⁰ מצודת ציון.

¹¹ מצודת דוד.

¹² ורש״י ביאר ״עת לטעת״ גוי וממלכה, ״ועת לעקור״ ויבוא זמן שתעקר. ולקח טוב ביאר שכל הפסוק מדבר על ישראל שבאו עליהם עתים לטובה ולרעה, כשהיו ישראל במצרים ״עת ללדת״ פרו ורבו במאוד מאד, כיון שחטאו במדבר ״עת למות״ דכתיב (במדבר יד, לה) ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״, ״עת לטעת״ כענין שנאמר (עמוס ט, טו) ״וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם״, ״ועת לעקור נטוע״ דכתיב (דברים כט, כז) ״וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם״.

¹³ כשמגיע יום פקודתה, וכמו שנאמר (ישעיהו יד, ל) ״וּשְׁאֵרִיתֵךְ (בחרב) יַהֲרֹג״, רש״י.

¹⁴ מצודת דוד.

¹⁵ כעניין שנאמר במצרים (ישעיהו יט, כב) ״וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם״, רש״י.

¹⁶ מצודת דוד.

¹⁷ וזאת כאשר כך נגזר עליה, כמו שנאמר (נחמיה א, ג) ״וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם מְפֹרָצֶת״, רש״י.

¹⁸ מצודת דוד. כמו שנאמר (עמוס ט, יא) ״וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם״, רש״י. ובמדרש, רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, ״עת להרוג״ דכתיב (איכה ב, ד) ״וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן״, ״ועת לרפוא״ דכתיב (ירמיה לג, ו) ״הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא״, ״עת לפרוץ״ דכתיב (עמוס ד, ג) ״וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ״, ״ועת לבנות״ דכתיב (עמוס ט, יא) ״וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם״, מדרש רבה.

¹⁹ מדרש רבה. כמו בט׳ באב, רש״י.

²⁰ מצודת דוד.

²¹ מדרש רבה.

²² כמו שכתוב (תהלים קכו, ב) ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ״, רש״י.

²³ רש״י.

²⁴ מדרש רבה.

²⁵ כמו שמחת הנישואין וכדו׳ שאז יחפוץ האדם לרקוד ולדלג לעורר השמחה, רש״י, מצודת דוד. ובמדרש, פסוק זה נאמר על ישראל, ״עת לבכות״ שנאמר (איכה א, ב) ״בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה״, ״ועת לשחוק״ דכתיב (תהלים קכו) ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ״, ״עת ספוד״ שנאמר (ישעיה כב, יב) ״וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד״, ״עת רקוד״ שנאמר (זכריה ח, ה) ״וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ״, לקח טוב, מדרש רבה.

²⁶ מצודת דוד.

²⁷ מצודת ציון.

²⁸ מצודת דוד.

²⁹ אבן עזרא.

³⁰ מצודת דוד.

³¹ מצודת דוד.

³² מודת דוד.

³³ מצודת דוד. ורלב״ג ביאר עת להשליך אבנים אשר כנסו אותם בחומה לשמור את העיר מהצרים עליה, ועת אחר בו יכניסו האבנים לשם כדי שיהיו מוכנים להם לעת הצורך. ועת להתחבר בו האדם עם אשתו, ועת מקביל לו לרחוק מזה החיבור. ולקח טוב ביאר ״עת להשליך אבנים״ בשעת מלחמה, ״ועת כנוס אבנים״ בשעת שלום. ״עת לחבק״ בשעת שלום, ״עת לרחוק מחבק״ בשעת מלחמה. ורש״י ביאר את הפסוק על הגלות והגאולה, ״עת להשליך אבנים״ בחורי ישראל מושלכים שנאמר (איכה ד, א) ״תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ״, ״ועת כנוס״ אותם מן הגולה שנאמר (זכריה ט, טז) ״וְהוֹשִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר״. ״עת לחבוק״ שנאמר (ירמיהו יג, יא) ״כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר״ וגו׳, ״ועת לרחוק מחבק״ שנאמר (ישעיה ו, יב) ״וְרִחַק יְהוָה אֶת הָאָדָם״. ובמדרש, ״עת להשליך אבנים״ (מחיצות) בעת שאשתך טהורה, ״ועת כנוס אבנים״ (את המחיצות) בעת שאשתך טמאה. אם ראית כת של צדיקים ״עת לחבוק״, כת של רשעים ״עת לרחוק מחבק״, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״עת להשליך אבנים״ זה משה רבינו שהשליך מידיו את הלוחות, שנאמר (שמות לב, יט) ״וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם״, מדרש רבה פ׳ עקב.

³⁴ מצודת דוד. ורש״י ביאר את הפסוק על נדחי ישראל, כמו שכתוב (יחזקאל לד, טז) ״אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ״, רש״י.

³⁵ מצודת דוד. וכמו שכתוב (ויקרא כו, לח) ״וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם״, רש״י.

³⁶ מצודת דוד. כמו שכתוב (במדבר ו, כד) ״יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ״ כשישראל עושים רצונו, רש״י.

³⁷ מצודת דוד. כמו שכתוב (דברים כט, כז) ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״, רש״י.

³⁸ מצודת דוד. ורש״י ביאר על מלוכת בית דוד, כמו שנאמר (מלכים א יד, ח) ״וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד״.

³⁹ מצודת דוד. כמו שנאמר (יחזקאל לז, יז) ״וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ... וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד״, רש״י.

⁴⁰ אבן עזרא.

⁴¹ מצודת ציון. ורש״י ביאר על אדם אשר מקבל שכר על שתיקתו, כמו אהרון שנאמר (ויקרא י, ג) ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ וזכה שנתייחד הדיבור עמו. ובתלמוד, פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור, אהרן שתק וקבל שכר שנאמר ״וידום אהרן״, זבחים קטו ע״ב.

⁴² מצודת דוד. ורש״י ביאר על דיבור של שבח, כמו משה בשירת הים, ודבורה בשירתה, ועם ישראל בתפילתו, שנאמר (הושע יד, ג) ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״, רש״י.

⁴³ מצודת דוד.

⁴⁴ מצודת דוד.

⁴⁵ מצודת דוד.

⁴⁶ מצודת דוד. והזכיר כאן כ״ט עתים כנגד כ״ט ימים כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש ומתמלאת, להודיע לכל בני העולם כי יש בורא בעולם והוא גוזר על הכל, וכל אשר יתן אל לבו הוא עבד ה׳, וכל הולך בדעתו ובסיכלותו הוא חומס ומשחית את נפשו, לקח טוב. ובמדרש, פסוק זה נאמר על ישראל, ״עת לאהוב״ דכתיב (מלאכי א, ב) ״אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה׳⁠ ⁠⁠״, ״ועת לשנוא״ דכתיב (ירמיה יב, ח) ״נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ״, ״עת מלחמה״ דכתיב (ישעיה סג, י) ״וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב״ וגו׳, ״ועת שלום דכתיב״ (שעיהו סו, יב) ״הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם״ וגו׳, מדרש רבה.

⁴⁷ אבן עזרא.

⁴⁸ מצודת דוד.

⁴⁹ מצודת דוד.

⁵⁰ מצודת דוד. ורש״י ביאר מה יתרונו של עושה רע בכל אשר הוא עמל, גם הוא עתו יבוא והכל אבד.

⁵¹ אבן עזרא.

⁵² מצודת דוד. ורש״י ביאר המנהג. ואמר ״הענין״ כדי שיתבוננו בו בני אדם, לקח טוב. ובמדרש, א״ר איבו זה שיפוטו של ממון דאמר ר׳ יודן בשם ר׳ איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות, מדרש רבה.

⁵³ מצודת ציון.

⁵⁴ מצודת דוד.

⁵⁵ מלשון עינוי ויסורים, מצודת ציון. ורש״י ביאר להתנהג. ובמדרש, רבי לוי אמר, אם זכה אדם ועשה מממונו מצוות הוא מתפלל ונענה בו כמו שנאמר (בראשית ל, לג) ״וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי״, ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו דכתיב (דברים יט, טז) ״לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה״, מדרש רבה.

⁵⁶ מצודת דוד.

⁵⁷ מצודת דוד. ולזה אין ראוי שימנע האדם מהתעסק בו מפני ההפסד שיקרה לו בסוף, כי העמל ההוא הוא טוב, ואעפ״י שאינו נצחי, רלב״ג.

⁵⁸ מצודת דוד.

⁵⁹ מצודת דוד.

⁶⁰ מצודת דוד.

⁶¹ מצודת דוד. ורש״י ביאר ״יפה בעתו״ בעת הטובה יפה שיבוא תשלום השכר על מעשה טוב, ובעת הרעה ראויה היא לתשלום על מעשה רע. ובמדרש, א״ר תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא שנאמר את הכל עשה יפה בעתו, א״ר אבהו מכאן שהיה הקב״ה בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו. דבר אחר ״את הכל עשה יפה בעתו״ ראוי אברהם להבראות קודם אדם הראשון, אלא אמר הקב״ה לא אברא תחילה את אברהם שאם יקלקל אין מי שיבוא ויתקן אחריו אלא הריני בורא אדם ואם יקלקל זה יבוא אברהם אחריו ויתקן, רבי יצחק אומר ראויים היו ישראל מיד שיצאו ממצרים להיכנס לארץ, אלא שהיו שם האילנות ישנות מימי נח, אמר הקב״ה מה אני מכניסם לחורבה, אלא הריני מקיפן דרך המדבר ארבעים שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקצצו הישנות ויטעו חדשות ויכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״את הכל עשה יפה בעתו״ מלמד שכל אדם אומנותו יפה בפניו, לקח טוב.

⁶² מצודת דוד.

⁶³ מצודת דוד.

⁶⁴ מצודת דוד. ורש״י ביאר גם את חכמת העולם אשר נתן בלב הבריות לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד, אלא קצת לזה וקצת לזה, כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקב״ה לדעת אותו, ולכן כתוב ״הָעֹלָם״ חסר שהוא מלשון העלם. ובמדרש, אהבת העולם נתן בלבם, אהבת תינוקות נתן בלבם, שאלמלא כן לא היה אדם בונה בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים, רבי יונתן אומר פחדתו של מלאך המות נתן בלבם, ור׳ אחווה בריה דר׳ זירא אמר העלמת שם המפורש נתן בלבם, ולמה כן, ״מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף״, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״וגם את הָעֹלָם נתן בלבם״ נתן בלב האדם תקונו של עולם לבנות בנינים ולנטוע נטיעות ולישא אשה ולהוליד בנים, לקח טוב.

⁶⁵ מצודת דוד.

⁶⁶ מצודת דוד.

⁶⁷ רש״י.

⁶⁸ רש״י.

⁶⁹ מצודת דוד.

⁷⁰ רש״י.

⁷¹ מצודת דוד.

⁷² רש״י, מצודת דוד. ור״י קרא ביאר בכל העתים הללו האמורים למעלה, אין בהם יתרון כי אם מה שהוא שמח בשעה קלה, ועושה הנאה לעצמו בחייו.

⁷³ רש״י.

⁷⁴ רש״י.

⁷⁵ מצודת דוד.

⁷⁶ רש״י, מצודת דוד.

⁷⁷ רלב״ג.

⁷⁸ תרגום.

⁷⁹ מצודת דוד.

⁸⁰ מצודת דוד.

⁸¹ רש״י.

⁸² לקח טוב.

⁸³ מצודת דוד.

⁸⁴ מצודת ציון.

⁸⁵ מצודת דוד.

⁸⁶ רלב״ג.

⁸⁷ תרגום.

⁸⁸ מצודת דוד.

⁸⁹ רשב״ם.

⁹⁰ מצודת דוד.

⁹¹ מצודת דוד.

⁹² מצודת דוד.

⁹³ רש״י, מצודת דוד.

⁹⁴ מצודת דוד. ורש״י ביאר ידעתי כי כל אשר עשה הקב״ה במעשה בראשית הוא היה ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא לגרוע ולא להוסיף, ומה שכן נשתנה, האלהים עשה וצוה שישתנה כדי שייראו מלפניו, כמו שבדור המבול נשתנה הילוך החמה שבמשך שבעת ימים זרחה במערב ושקעה במזרח, וכך גם בדור אנוש האוקיינוס פרץ גבולו והציף שלישו של עולם, חמה חזרה לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיה, ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה במותו כדי שלא יהא נספד, וכל זה עשה כדי שיראו מלפניו, לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצוות ולירא מלפניו. ובמדרש, א״ר יהודה בר׳ סימון ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקים לעולם, ומפני מה נקנסה עליו מיתה? אלא ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״, א״ר יודן גדולה היא היראה, ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה, הה״ד ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״, מדרש רבה. ובתלמוד דרשו, אמר רב חסדא חלום רע קשה ממלקות, מאי טעמא ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״, (ברכות נה.). אמר רבי יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״, (ברכות נט.) א״ר יהודה לא ברא הקב״ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״ (שבת לא:).

⁹⁵ מצודת דוד.

⁹⁶ רש״י ביאר מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי, וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו ויש לנו להעיד עליו, שראינו שהקב״ה מבקש את הנרדפים כמו שמצינו בעשיו שרדף אחרי יעקב ונאמר עליו (מלאכי א, ג) ״וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי״, וכן המצרים שרדפו אחרי בני ישראל, מצרים טבעו בים סוף וישראל הלכו ביד רמה.

⁹⁷ מצודת דוד.

⁹⁸ ״מה שהיה כבר הוא״ – מה שהיה מאז כבר הוא עשוי ואין להשיב, רוצה לומר אם מישהו רדף אחר חבירו ועשה עמו רעה מה שעשה עשוי, ״ואשר להיות״ – אם מישהו עתיד לרדוף אחר חבירו לעשות עמו רעה, כבר היתה הגזרה טרם עשותו, ויהיה אם כן הכח בידו להשלים את חפצו, אבל עם כל זה האלהים יבקש את הנרדף ויפרע מן הרודף, מצודת דוד. ורש״י ביאר שמה שעתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, כי אין הקב״ה משנה את מדותיו בעולם. ובמדרש, ״מה שהיה כבר הוא״ ר׳ יהודה אומר אם אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כולו מים במים? אמור לו כבר הוא אוקיאנוס כולו מים במים, ״ואשר להיות כבר היה״ אם יאמר לך אדם אפשר שהקב״ה עתיד לעשות ים יבשה? אמור לו כבר היה, לא כך עשה על ידי משה שנאמר (שמות יד, כט) ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם״, אם יאמר לך אדם אפשר שאילו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקיים לעולם? אמור לו כבר הוא, הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקיים, אם יאמר לך אדם אפשר שהקב״ה עתיד להחיות לנו את המתים? אמור לו כבר היה, כבר החיה לנו את המתים ע״י אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל, מדרש רבה.

⁹⁹ מצודת דוד.

¹⁰⁰ רלב״ג.

¹⁰¹ רש״י, מצודת דוד.

¹⁰² ר״י קרא.

¹⁰³ רש״י. ובמדרש, רבי יוסי אומר לעולם אלהים מבקש את הנרדף, בין צדיק רודף צדיק, בין רשע רודף צדיק, בין רשע רודף רשע, ואפילו צדיק רודף רשע האלהים יבקש את הנרדף, א״ר יוסי ב״ר נהוראי לעולם הקב״ה מבקש קרבתן של נרדפים מן הרודפים, שכן מצינו הבל נרדף מפני קין כתיב ״וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל״, וכן בנח ובני דורו, ובאברהם עם נמרוד, וביצחק עם פלשתים, וביעקב עם עשיו, וביוסף עם אחיו, ובמשה עם פרעה, ובדוד עם שאול, ובשאול עם פלשתים, ובישראל עם האומות, ואפילו בקרבנות כן, אמר הקב״ה שור נרדף מפני ארי, עז מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני הרודפים אלא מן הנרדפים, שנאמר ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז וגו׳ יֵרָצֶה לְקׇרְבַּן״, מדרש רבה.

¹⁰⁴ ראה ביאור לעיל בפרק א׳ פס׳ ג׳.

¹⁰⁵ מצודת דוד.

¹⁰⁶ מצודת דוד.

¹⁰⁷ מצודת דוד. ורש״י ביאר שמדובר על העתיד, ״ועוד ראיתי״ בנבואה שבעתיד ״מקום המשפט״ לשכת הגזית בירושלים שהיתה מקום המשפט, שמה ישפטו רשע כמו שנאמר (מיכה ג, יא) ״רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ״, וראיתי פורענותם.

¹⁰⁸ מצודת דוד.

¹⁰⁹ שהיה מקום חיתוך הלכות, רש״י.

¹¹⁰ מצודת דוד.

¹¹¹ מצודת דוד. ורש״י ביאר שבמקום הצדק הוא שער התווך שהיה מקום חתוך הלכות, ״שמה הַרֶשַׁע״ שם ישבו שַׂר סְכִים רַב סָרִיס נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג (ירמיהו לט, ג) ונבוכדנצר וחיילותיו וידונו את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מות. ובמדרש, ״ומקום הצדק שמה הרשע״, אמר הקב״ה מקום שנאמר בו (ישעיהו א, כא) ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״ שם הרגו את זכריה ואת אוריה, ומקום שצדקתים לישראל וקראתים אלהות, שמה הרשיעו ועשו העגל, ומקום שצדקתים בקללות של בלעם והפכתים לברכות, שמה הרשיעו וזנו, מדרש רבה.

¹¹² אבן עזרא.

¹¹³ רש״י.

¹¹⁴ מצודת דוד.

¹¹⁵ מצודת דוד.

¹¹⁶ מצודת דוד. ובמדרש, ר׳ חנינא בר פפא אמר ״צדיק כרשע ישפוט האלהים״ לסטים עולה לגרדום ור׳ עקיבא עולה לגרדום, ורבי אמר צדיק ביד רשע ישפוט האלהים, טורנוסרופוס הרשע דן את ר׳ עקיבא, וכשהרג טרכינוס את לוליאנוס ואת פפוס אחיו בלודקייא אמר להם אין אתם מעמם של חנניה מישאל ועזריה ואני מבני בניו של נבוכדנצר? יבוא אלהיהם של חנניה מישאל ועזריה ויציל אתכם מידי! אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרין היו והמלך נבוכדנצר היה מלך הגון וראוי היה לעשות על ידו נס, אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום ואתה מלך חייב ואינך ראוי לעשות נס על ידך, ואנו מחויבי מיתה אם אתה הורגנו מוטב ואם לאו הרבה אריות ודובים ונחשים ועקרבים יש למקום שבני אדם נהרגין על ידיהם, ואם אתה הורגנו אינך חשוב אלא כאחד מהם אלא שהקב״ה עתיד לתבוע דמינו מידך, אמרו לא הספיקו לזוז משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בגזירי עצים, מדרש רבה.

¹¹⁷ מצודת דוד.

¹¹⁸ מצודת דוד.

¹¹⁹ רוצה לומר המקום ישלם גמול בין אם עשו מעשה רשע בפועל בין אם עדיין לא עשו אלא רק רצו לעשות ולא עלתה בידם, מצודת דוד.

¹²⁰ רש״י.

¹²¹ כמו שאמרו רבותינו (שבת לב.) ״אַבָּב חוּטְרָא מִילֵּי, וְאַבֵּי דָרֵי חוּשְׁבָּנָא״ דהיינו כאשר הרועה חיגר והעיזים רצות ואינו יכול להשיגן, כשהעז מגיעה ליד הגדר הוא אומר לה מילים קשות, ובתוך הדיר הוא גומר עימה את החשבון, רש״י. ורשב״ם ביאר שהכונה היא ״שם״ במקום שחטא ישפטוהו. ולקח טוב ביאר את כל הפסוק בדרך שונה, כיון שראיתי שהצדיק והרשע בעולם הזה במשקל אחד, לכך אמרתי בלבי וכי ״את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים״ בדין אחד? לא כי אלא ״עת לכל חפץ״ ליום הדין לתת לאיש כדרכיו לשלם שכר טוב לצדיק וגמול רע לרשע, ובעולם הבא יגיע עת לכל חפץ שבעולם הזה, ״ועל כל המעשה״ של אדם ישולם לו ״שם״ בעולם הבא, הואיל ובעולם הזה אין הרשע מקבל את עונשו, שם ישולם לו כמעלליו, ולצדיק יהיה ״עת לכל חפץ״ שעשה טוב ישולם לו טוב, כענין שנאמר (תהלים לא, כ) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״.

¹²² רש״י.

¹²³ מצודת ציון.

¹²⁴ מצודת דוד.

¹²⁵ רש״י.

¹²⁶ רלב״ג.

¹²⁷ רש״י.

¹²⁸ רש״י. מצודת ציון ביאר ״לברם״ מלשון ברור דבר ובחינה. ולקח טוב ביאר מלשון לברור להם. ורש״י ביאר שהקב״ה יודיעם שאין שררתם כלום. ורלב״ג ביאר שה׳ יתברך יבין אל כל מעשיהם, ויברר הצדיקים מבין החוטאים, וישפטם כולם ביושר.

¹²⁹ רש״י.

¹³⁰ רש״י.

¹³¹ רש״י.

¹³² מצודת דוד. ובמדרש, ״על דברת בני האדם״ על מדברות שהרשעים מגדפין ומחרפין בעולם הזה והקב״ה משפיע להם שלום, כל כך למה, ״לברם האלהים״ לברר להם מידת הדין של רשעים, ״ולראות שהם בהמה המה להם״ להראות לעולם שהרשעים נמשלו כבהמה, מה הבהמה נדונת בהריגה ואינה באה לחיי העוה״ב, כך הרשעים נדונין במיתה ואינן באין לחיי העולם הבא. דבר אחר ״על דברת בני האדם״ על מדברות שהצדיקים מדברים בעולם הזה בתעניות ובסיגופים וביסורין, וכל כך למה, ״לברם האלהים״ לברר להם מדת צדקתם, ״ולראות שהם בהמה המה להם״ לראות ולהראות לאומות העולם האיך ישראל נמשכין אחריו כבהמה, שנאמר (יחזקאל לד, לא) ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״, ומה בהמה פושטת צוארה לשחיטה, כך הצדיק, שנאמר (תהלים מד, כג) ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם״, מדרש רבה.

¹³³ רלב״ג.

¹³⁴ מצודת דוד.

¹³⁵ מצודת דוד.

¹³⁶ מצודת דוד.

¹³⁷ מצודת דוד.

¹³⁸ מצודת דוד.

¹³⁹ מצודת דוד.

¹⁴⁰ רש״י, מצודת דוד. ובמדרש, אמר הקב״ה לא כשם שגזרתי ואמרתי על האדם (ויקרא יב, ג) ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, לא כך גזרתי על הבהמה שנאמר (ויקרא כב, כז) ״וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקׇרְבַּן״ וגו׳, מדרש רבה.

¹⁴¹ רש״י, מצודת דוד.

¹⁴² רש״י, מצודת דוד.

¹⁴³ מצודת דוד.

¹⁴⁴ רשב״ם.

¹⁴⁵ מצודת דוד.

¹⁴⁶ מצודת דוד.

¹⁴⁷ מצודת ציון.

¹⁴⁸ ומדובר על האדם העוסק באסיפת הקנינים וכדומה, אבל לא האדם העוסק בתורה ובמעשים טובים, מצודת דוד.

¹⁴⁹ מצודת ציון. ואף שיש מקרה לבהמה לבדה מה שאין לאדם, הלא נגד זה יש מקרה לאדם לבדו מה שאין לבהמה, ואם כן אין לאדם יתרון, מצודת דוד. ובמדרש, מהו ״אָיִן״? רב נחמן ברבי יצחק אמר עשה לו נוי לתחתיתו שלא יהיה מתבזה כבהמה, רבי ינאי ור׳ יודן, חד אמר עשה לו מנעול ואפופרין כפוי עליו שלא יהא מתבזה כבהמה, וחד אמר עשה לו כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו, ר׳ לוי ור׳ אמי, חד אמר עשה לו קבורה, וחד אמר עשה לו ארון, וחד אמר עשה לו ארון ותכריכין, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״ומותר האדם מן הבהמה״ זה הבל פה המדבר בו והוא ״אָיִן״ דבר שאין בו תפישה, ״כי הכל הבל״ הכל ספים וכלים, לקח טוב.

¹⁵⁰ רשב״ם.

¹⁵¹ רש״י.

¹⁵² ר״י קרא, מצודת דוד.

¹⁵³ מצודת דוד.

¹⁵⁴ מצודת דוד.

¹⁵⁵ להביא הגשם והשלג היורדים מן השמים שהם מן הארץ, לקח טוב. ובמדרש, מהו ״הכל הולך אל מקום אחד״? לפי שכל מה שברא הקב״ה בשמים ברייתו מן השמים, וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ, מדרש רבה.

¹⁵⁶ מצודת דוד.

¹⁵⁷ ביום הדין שעה אחת קודם לתחיית המתים, לקח טוב.

¹⁵⁸ ר״י קרא.

¹⁵⁹ רש״י, מצודת דוד.

¹⁶⁰ מצודת דוד.

¹⁶¹ מצודת דוד.

¹⁶² מצודת דוד.

¹⁶³ רש״י.

¹⁶⁴ מצודת דוד.

¹⁶⁵ מצודת דוד.

¹⁶⁶ מצודת דוד.

¹⁶⁷ רש״י.

¹⁶⁸ אבן עזרא, מצודת דוד.

¹⁶⁹ מצודת דוד. ובמדרש, ״רוח בני האדם העולה היא למעלה״ זו נשמתן של צדיקים שעולה למרום ונתונה באוצר, ״ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ״ זו נשמתן של רשעים שיורדת לגיהנם למטה, מדרש רבה.

¹⁷⁰ מצודת דוד.

¹⁷¹ רש״י.

¹⁷² רש״י.

¹⁷³ מצודת דוד.

¹⁷⁴ מצודת דוד. ולקח טוב ביאר ירבה במעשים טובים ובמצוות כי הוא חלקו לחיי עד.

¹⁷⁵ רש״י, מצודת דוד.

¹⁷⁶ רש״י.

¹⁷⁷ רש״י.

¹⁷⁸ מצודת דוד.

¹⁷⁹ רש״י.

¹⁸⁰ מצודת דוד.

¹⁸¹ ואינו יודע אם חכם יהיה ויתקיימו בידו, או סכל יהיה ויאבד את הכל, (כמו שמובא לעיל ב, יט), ר״י קרא.

¹⁸² רש״י, מצודת דוד.

¹⁸³ מצודת דוד.

¹⁸⁴ רש״י, מצודת דוד.

¹⁸⁵ רש״י.

¹⁸⁶ מצודת דוד.